Eirouvine
Daf 35b
משנה: עִיר שֶׁל יָחִיד שֶׁנַּעֲשֵׂית שֶׁל רַבִּים מְעָֽרְבִים אֶת כּוּלָּה וְשֶׁל רַבִּים שֶׁנַּעֲשֵׂית שֶׁל יָחִיד אֵין מְעָֽרְבִין אֶת כּוּלָּהּ אֶלָּא אִם כֵּן עָשָׂה לָהּ כְּעִיר חֲדָשָׁה שֶׁבִּיהוּדָה שֶׁיֶשׁ בָּהּ חֲמִשִּׁים דִּיוּרִין דִּבְרֵי רִבִּי יְהוּדָה. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר שָׁלֹשׁ חֲצֵרוֹת שֶׁל שְׁנֵי שְׁנֵי בָתִּים׃
Traduction
Lorsqu’une localité appartenait en principe à une personne, puis à plusieurs, on place l’eruv pour joindre le tout; si elle appartenait d’abord à plusieurs, puis à un seul, on ne posera pas l’eruv pour l’ensemble, mais on en exclura des maisons; à moins d’en exclure autant d’habitants que comporte la ville Hadasa (neuve) en Judée, où il y a 50 habitations. Tel est l’avis de R. Juda; R. Simon dit: n’y eut-il que 3 cours, à 2 maisons chacune, on procédera de même.
Pnei Moshe non traduit
מתני' עיר של יחיד. כגון שיחיד בנאה להשכיר הבתים לבני אדם ונעשית אח''כ של רבים שמכרה לרבים:
מערבין את כולה. בלא שום שיור כדרך שהיו מערבין כולה כשהיתה של יחיד ורבים היו דרים בה ולא היתה צריכה שיור:
ושל רבים שנעשית של יחיד. כגון שהיחיד קנה אותה מרבים ומשכיר הבתים לרבים אין מערבין את כולה לפי שאסור לערב עיר של רבים כולה אם אין משייר בתוכה או אפי' חוצה לה כמה בתים שלא יערבו עמהן ודוקא כשיש להעיר שני פתחים שהעם נכנסין בזה ויוצאין בזה שאז צריכה שיור ואיתו שיור מערבין לעצמן ולא עם העיר כולה וטעמא דהך מילתא משום היכרא הוא כדי שלא תשתכח מהם תורת ר''ה וידעו שהעירוב הוא המתיר לטלטל בעיר שרבים בוקעים בו מפני שהן רואין שאותו מקים השיור אין מטלטלין עמהן בכל העיר אלא אלו לעצמן ואלו לעצמן ולפיכך זו שהיתה של רבים בתחלה אע''פ שעכשיו היא של יחיד הרי הוא כבתחלה ואין מערבין את כולה:
אא''כ עשה לה וכו'. ובנוסחת המשנה בבבלי אא''כ עשה חוצה לה ורבותא קתני שאפי' השיור שחוצה לה מהני:
כעיר חדשה שביהודה. עיר אחת ושמה חדשה היתה ביהודה והיא העיר היותר קטנה שבכל ארץ יהודה ולא היו בה אלא חמשים דיורין והיא היתה שיור לעיר גדולה הסמוכה לה ולפיכך שיעור בה ר' יהודה השיור:
רבי שמעון אומר שלש חצירות וכו'. הוי שיור ומסקנא דמילתא להלכה שאפי' בית אחד בחצר אחת הוי שיור ואם אין לעיר אלא פתח אחד בלבד אפילו היתה של רבים אינה צריכה שיור:
הלכה: פיס'. אֵין מוֹדְדִין אֶלָּא מִן הַמּוּמְחֶה כול'. 35b הַהֶדְיוֹט שֶׁרִיבָה אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
גמ' ההדיוט שריבה אין שומעין לו. לפרש ריבה לאחד וכו' דארישא אם הן שניהם מומחין מיתפרשא כדפרי' במתני':
אָמַר רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. הִגִּיעוּךָ סוֹף תְּחוּמֵי שַׁבָּת שֶׁאֵינָן מְחווָרִין מִדְּבַר תּוֹרָה. רִבִּי מָנָא בָעֵי. נִיחָא אַלְפַּיִים אַמָּה אֵינוֹ מְחוּוָר. אַרְבָּעַת אֲלָפִים מְחוּוָר הוּא. רִבִּי שִׁמְעוֹן בַּר כַּרְסָנָא בְשֵׁם רִבִּי אָחָא. אֵין לָךְ מְחוּוָר מִכּוּלָּם אֶלָּא תְחוּם שְׁנֵים עָשָׂר מִיל כְּמַחֲנֶה יִשְׂרָאֵל.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
אמר ר' הושעיה הגיעוך וכו'. גרסינן להא לעיל בפ' בכל מערבין סוף הלכה ד' וע''ש:
Eirouvine
Daf 36a
משנה: מִי שֶׁהָיָה בַמַּזְרַח וְאָמַר לִבְנוֹ לְעָרֵב לוֹ בַמַּעֲרָב. בַּמַּעֲרָב וְאָמַר לִבְנוֹ לְעָרֵב לוֹ בַמִּזְרָח אִם יֵשׁ מִמֶּנּוּ וּלְבֵיתוֹ אַלְפַּיִם אַמָּה וּלְעֵירוּבוֹ יוֹתֵר מִכָּן מוּתָּר לְבֵיתוֹ וְאָסוּר לְעֵירוּבוֹ. לְעֵרוּבוֹ אַלְפַּיִם אַמָּה וּלְבֵיתוֹ יוֹתֵר מִכָּן מוּתָּר לְעֵירוּבוֹ וְאָסוּר לְבֵיתוֹ. הַנּוֹתֵן אֶת עֵירוּבוֹ בְּעִיבּוּרָהּ שֶׁל עִיר לֹא עָשָׂה כְלוּם. נְתָנוֹ חוּץ לַתְּחוּם מַה שֶׁנִּשְׂכַּר הוּא מַפְסִיד׃
Traduction
Si quelqu’un se trouvant à l’est, avant la solennité, dit à son fils de poser l’eruv à l’ouest, ou à l’inverse, au cas où il y a entre le point où il se trouve et sa maison une distance de 2000 coudées, tandis qu’il y en a davantage pour arriver à l’eruv, il lui est permis de rentrer chez lui, non de rejoindre l’eruv (trop éloigné); et de même, si les distances sont inversées. Lorsqu’on place un eruv au centre de la ville, c’est un acte nul; si on le place au-delà de la limite shabatique, n’y eut-il qu’un écart d’une coudée, on perd d’un côté ce que l’on peut avancer de l’autre.
Pnei Moshe non traduit
מתני' מי שהיה במזרח. בשדה וקידש עליו שם היום:
ואמר לבנו. מבעוד יום ערב לי במערב:
אם יש ממנו ולביתו אלפים אמה ולעירובו יותר מכאן. שנתן לו העירוב מביתו והלאה:
מותר לביתו. כלומר לדין ביתו שקונה לו שביתתו בביתו ואסור הוא לדין עירובו דמכיון שעירובו רחוק ממנו יותר מאלפים אין עירובו קונה לו שהרי אינו יכול לילך וליטלו ומכיון שכן אמרינן דמסתמא בביתו ניחא ליה שיקנה שביתתו שהרי אין עירובו עירוב ויש לו מביתו אלפים אמה לכל רוח:
לעירובו אלפים אמה ולביתו יותר מכאן. בגמרא מקשי היכי משכחת לה שיהא לביתו יותר מלעירובו הא כיון דהוא קאי במזרח ביתו ואמר לערב לו במערב ביתו נמצא ביתו עומד בינו לבין עירובו והרי עירובו רחוק טפי מביתו ומשני התם דמשכחת לה כגון דקאי ביתיה באלכסונו שבינו לבין עירובו ועירובו משוך הוא למערב יותר מביתו ואפ''ה מכיון שלפעמים האלכסון יותר רב מכדי משך השוה שבינו לבין עירובו הרי ביתו רחוק ממנו יותר מעירובו:
ואסור לביתו. למנות אלפים מביתו לכל רוח:
הנותן את עירובו בעיבורה של עיר. באחד מן הבתים העומדים בעיבורה שהוא ע' ושיריים:
לא עשה כלום. שהרי בלאו העירוב נמי יש לו מעיבורה של העיר אלפים אמה לכל רוח דכל העיר עם עיבורה נחשבין לו כד' אמות ומכ''ש אם נותן עירובו בתוך העיר דלא עשה כלום:
נתנו חוץ לתחום. בגמרא קאמר חוץ לתחום ס''ד הא לא הוי עירוב אלא אימא חוץ לעיבורה של עיר:
מה שנשכר. לרוח זה הוא מפסיד לרוח שכנגדו שהרי הוא מונה מן העירוב אלפים לכל רוח ואם דרך משל נתנו בסוף אלף למזרח נמצא שכלות אלפים של מזרח בסוף ג' אלפים מן העיר ונשתכר אלף למזרח והאלפים של מערב כלות בסוף אלף של מערב העיר והרי מפסיד אלף וקמ''ל בזה שאין העיר בכלל החשבון של האלפים שלו אלא כולה נחשבת לו כד' אמות ודוקא בכה''ג שהעיר מובלעת בתוך האלפים שלו או שהן כלות בסוף העיר אבל אם כלות האלפיים באמצע העיר או באיזה מקום בתוך העיר. אין לו אלא אלפים ממקו' העירוב ובמקום שהן כלות אפילו הוא בתוך העיר אינו יכול לילך יותר דבכה''ג נחשבת לו העיר בחשבון של האלפיים כדתנן במתניתין דלקמן ולמודד שאמרו נותנין לו אלפיים שאפי' סוף מדתו כלה במערה:
הלכה: פיס'. עִיר שֶׁלְיָחִיד שֶׁנַּעֲשֵׂית שֶׁל רַבִּים כול'. תַּנֵּי בְשֵׂם רִבִּי יוּדָה. אֵין מְעָֽרְבִין אוֹתָהּ חֶצְייָן. מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי יוּדָה. דְּתַנֵּי רִבִּי חִייָה. כֵּיצַד מַתִּירִין רְשׁוּת הָרַבִּים. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. לֶחִי מִיכָּן וְלֶחִי מִיכָּן. קוֹרָה מִיכָּן וְקוֹרָה מִיכָּן. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. לֶחִי וְקוֹרָה מִיכָּן וְעוֹשֶׂה צוּרַת פֶּתַח מִיכָּן. וְהָכָא אָמַר הָכֵין. לֹא עַל הָדָא אִיתְאֲמָרַת אֶלָּא עַל הָדָא. אֲפִילוּ עִיר גְּדוֹלָה כְּאַנְטוֹכִיָּא וְאֵין בָּהּ אֶלָּא דֶּלֶת אַחַת בִּלְבַד מְעָֽרְבִין עָלֶיהָ. תַּנֵּי בְשֵׂם רִבִּי יוּדָה. אֵין מְעָֽרְבִין אוֹתָהּ חֶצְייָן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. הָדָא אָֽמְרָה. בְּנֵי הַמָּבוֹי שֶׁנָּֽתְנוּ קוֹרָתָן עַל (גַּבֵּי) [פֶּתַח] הַמָּבוֹי אֵילּוּ מוּתָּרִין וְאֵילּוּ אֲסוּרִין. נָֽתְנוּ אֵילּוּ וְאֵילּוּ. אֵילּוּ וְאֵילּוּ אֲסוּרִין. כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה. נוּתֵן אֶת הַקּוֹרָה עַל פֶּתַח הַמָּבוֹי וּמַתִּיר אֶת הַמָּבוּי חֲמִשָּׁה מְבוּאוֹת פְּתוּחוּת לְמָבוֹי. נָּֽתְנוּ קוֹרָתָן בְּאֶמְצַע הַמָּבוֹי. אֵילּוּ מוּתָּרִין וְאֵילּוּ אֲסוּרִין. נָֽתְנְוּ אֵילּוּ וְאֵילּוּ אֵילּוּ וְאֵילּוּ אֲסוּרִין. אֵילּוּ וְאֵילּוּ אֲסוּרִין. כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה. נוּתֵן אֶת הַקּוֹרָה עַל פֶּתַח הַמָּבוֹי וּמַתִּיר אֶת הַמָּבוּי. 36a חַד רִבִּי פִינְחָס סְלַק לְהָכָא. חֲזָא בְּפֶתַח דְּשֻׁקְתָא דִּגְזוֹרַאי אָמַר לָהֶן. חִלַּקְתֶּם עֵירוּבְכֶם. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יוּדָה בַּר שָׁלוֹם. לְחִיזּוּק בָּתִּים נַעֲשֵׂית.
Traduction
On a enseigné au nom de R. Juda: la localité d’abord particulière, puis devenue publique, ne pourra pas être jointe au moyen de l’eruv, par moitiés, mais le sera pour l’entier (étant primitivement le bien d’un seul); est-ce que R. Juda n’est pas en contradiction avec ce qu’il dit plus haut, où R. Hiya enseigne comment on libère l’accès d’une ruelle donnant sur la voie publique: ''Selon R. Juda, il faut une latte verticale à chaque extrémité sur la voie, ou une poutre de traverse à chacun de ces bouts; selon les autres sages, on mettra une latte et une poutre à une extrémité, et le simulacre d’une porte à l’autre bout''; pourquoi donc ici interdit-il l’eruv pour la moitié de la ville? En effet, fut-il répondu, ce n’est pas au sujet d’une ville d’abord publique, puis privée, que R. Juda interdit l’eruv pour la moitié; mais il exprime son avis au sujet de ce qu’il est dit que la ville, fut-elle grande comme Antioche et n’eut-elle pourtant qu’une porte, on la joindra tout entière au moyen de l’eruv. R. Juda, insistant sur cette règle, la rend absolue et interdit de placer l’eruv pour la moitié (malgré l’étendue de la ville, elle est une). – Si les habitants d’une ruelle ont placé une poutre de traverse qui atteint le milieu de l’ouverture, il leur sera permis de transporter des objets le samedi jusqu’à ce point, mais ce sera interdit au delà. Si les uns d’un côté et les autres d’autre part ont placé à chaque bout des poutres isolées, sans que ce soit en commun, le parcours complet sera interdit à tous (n’admettant pas l’usage réciproque de la moitié opposée). Comment fait-on pour rendre possible l’usage commun? On place à nouveau une poutre en signe de clôture à la ruelle, de façon à en autoriser l’usage complet. Si 5 ruelles aboutissent dans l’une, et qu’à chaque porte des 5 ruelles l’on ait placé une poutre, de façon à arriver au milieu de la grande ruelle, il ne sera permis de porter que jusqu’à cette limite, non au delà; mais si chacune de ces 5 ruelles a été symboliquement jointe d’une façon isolée, il sera interdit de rien porter de l’une à l’autre. Pour opérer la jonction complète entre toutes, il faut placer une clôture de traverse à la grande ruelle, en signe de jonction générale, de façon à libérer le tout. Un jour, R. Pinhas se rendit dans une telle localité, et il vit près de la porte de la place publique, servant de réunion aux circonciseurs, qu’une poutre y était suspendue (d’autres ruelles encore ouvrant sur la grande ruelle). Est-ce ainsi, leur demanda-t-il, que vous croyez devoir poser l’eruv? -Non, répondit R. Juda b. Salom, cette poutre a pour seul but de soutenir les maisons.
Pnei Moshe non traduit
גמ' תני בשם ר' יודה אין מערבין אותה חציין. עיר של יחיד ונעשית של רבים אין מערבין אותה לחצאין דכיון דמעיקרא אחת היתה והורגלו לערב את כולה ולהיות אחד אסרי הני אהני דהוי כמבוי שאחד מן החצרות לא נשתתפה עמהן שאוסרת על כל בני המבוי לטלטל במבוי:
מחלפה שיטתיה. דהא תני ר''ח ומייתי לה לעיל בפ''ק בהלכה א' כיצד מתירין רשות הרבים וכו' וכדפרישית שם דבמבואות המפולשו' לר''ה קאמר וקתני לר' יהודה לחי או קורה מכאן ומכאן שמעינן מיהת דמתירין לכל מבוי ומבוי בפני עצמו ולא אסרי הני אהני:
והכא אמר הכין. בתמיה דאין מערבין העיר לחצאין:
לא על הדא איתאמרת. הא דר' יהודה דבעיר שיש לה ב' פתחים מערבין אותה לחצאין לפי שאלו יוצאין בפתח זה ואלו יוצאין בפתח זה ומסתלקין עצמן אלו מאלו ואין אוסרין זע''ז אלא על הדא איתמר הא דר' יהודה דתנינן בברייתא אפי' עיר גדולה כאנטוכיא אם אין בה אלא דלת ופתח אחד שיוצאין ממנה מערבין עליה את כולה ועלה תני בשם ר' יודה אין מערבין אותה לחצאין דמכיון שאינן יכולין להסתלק אלו מאלו שאין להעיר אלא פתח אחד כשמערבין לחצאין אוסרין אלו על אלו:
הדא אמרה. מדקאמר דבעיר שכולה נחשבת כאחת אם מערב לחצאין אוסרין אלו על אלו ש''מ דגם במבואו' הדין כן כדמסיים ואזיל:
בני המבוי שנתנו קורתן על פתח המבוי. כגון בעיר שיש בה מבואות הרבה ומבוי אחד עשו להן תיקון בקורה להיות מותר לטלטל במבוי וכדין המבוי שמשתתפין בחצרות להיות נחשב המבוי כאחד ושאר המבואות לא עשו להם שום תיקון א''כ אלו בני המבוי מותרין הן במבוי שלהן ואלו אסורין ומשום הא דלקמן נקט נמי להא. אע''ג דמילתא דפשיטא היא:
נתנו אלו ואלו. שכל מבוי ומבוי עשו להן תיקון ונשתתפו כל אחד ואחד בפני עצמן אלו ואלו אסורין משום דאסרי הני אהני הואיל וכולן בעיר שנחשבת כאחת הן וכדלעיל:
כיצד הוא עושה. להתיר לכל מבוי ומבוי בפני עצמו:
נותן את הקירה על פתח המבוי. הך קורה דהכא לאו קורה שהיא לתיקון המבוי דהא כבר עשו להן תיקון כדקאמר נתנו אלו ואלו וכו' ואדרבה זה גורם להן לאסור אלו על אלו מכיון שכל מבוי ומבוי עירבו ונשתתפו בפני עצמן אלא קורה אחת כמין דקה ואיצטבא עושין להן לפני פתחיהן להיכר שנסתלקו זה מזה ומתיר בכך את כל מבוי ומבוי בפ''ע:
חמשה מבואות וכו'. כלומר וכן הדין בחמשה מבואות קטנות פתוחות למבוי גדול אחד ואם נתנו קורתן שהוא לתיקון המבוי באמצע המבוי הגדול אלו שיש להן תיקון מותרין ואלו אסורין בדין המבוי שתיקונו הוא באמצע. ואם כל מבוי ומבוי עשו להן תיקון בפני עצמן ועירבו לעצמן אוסרין אלו על אלו כיצד הוא עושה נותן את הקורה והיא הדקה לפני פתחן לסימן שנסתלקו זה מזה ומתיר את המבוי כל אחד ואחד בפני עצמו:
חד. צורבא מרבנן ושמיה ר' פנחס סליק להכא וחזא בפתח דשוקתא דגזוראי כך היה נקרא אותו השוק שהיו דרין בו אותן הגוזרין נסרין וראה שם כמין דקה לפני פתח המבוי ושאל אותם אם חלקתם עירוב שלכם ולכך נעשה הסימן הזה וא''ל רבי יודה בר שלום לא היא אלא לחיזוק הבתים נעשה זה וקמ''ל בהאי עובדא שצריך שיעשו במתכוין לסימן שחלקו את עירובן וזה שנעשה לחיזוק הבתים שלא יהו העוברין ושבים מקלקלין את הבתים לאו כלום הוא לסימן הסילוק:
הלכה: פיס'. מִי שֶׁהָיָה בַמִּזְרָח כול'. מִן קוֹשֵׁיי מַקְשֵׁי לָהּ בַּר קַפָּרָא. לְמִזְרָח בְּנוֹ וּלְמַעֲרָב בְּנוֹ. נִיחָא אִם יֵשׁ מִמֶּנּוּ וּלְבֵיתוֹ אַלְפַּיִם אַמָּה וּלְעֵירוּבוֹ יוֹתֵר מִיכֵּן. מוּתָּר לְבֵיתוֹ וְאָסוּר לְעֵירוּבוֹ. לְעֵרוּבוֹ אַלְפַּיִם אַמָּה וּלְבֵיתוֹ יוֹתֵר מִכָּן. מוּתָּר לְעֵירוּבוֹ וּלְבֵיתוֹ אָסוּר.
Traduction
Il a fallu préciser que l’est en question représente ce côté par rapport au fils, de même que l’ouest est entendu en ce sens, en raison de la question suivant posée par Bar-Kappara: s’il s’agissait de la situation respective des maisons, on comprend qu’au cas où il y a entre sa place et sa maison une distance de 2000 coudées, tandis qu’il y en a davantage pour arriver à l’eruv il puisse rentrer chez lui, non atteindre l’eruv; mais s’il y a une distance de 2000 coudées entre lui et l’eruv, tandis qu’il y en a davantage pour arriver à sa maison, comment serait-il possible d’atteindre la maison? Il s’agit donc de la situation de ces côtés par rapport au fils.
Pnei Moshe non traduit
גמ' מן קשויי (לה) מקשי לה בר קפרא למזרח בנו וכו'. כלומר מכח הקושיא דהיה מקשה בר קפרא על הסיפא דמתני' דקתני לעירובו אלפיים אמה ולביתו יותר מכאן היכי משכחת לה דליהוי ביתו רחוק טפי הא עירובו במערב ביתו והוא במזרח ביתו ולפיכך פירש דלאו במזרח ביתו ובמערב ביתו קאמר אלא למזרח בנו ולמערב בנו:
ניחא וכו'. זו היא הקושיא שהקשה לו דניחא הרישא. אלא הסיפא לעירובו אלפים ולביתו יותר מכאן בתמיה הא לא משכחת לה ומש''ה אוקי להמתניתין למזרח בנו וכו' כדאמרן. והתם משני לה וכדפרישי' במתני':
אֶלָּא אִם כֵּן עָשָׂה חוּצָה לָהּ כְּעִיר חֲדָשָׁה שֶׁבִּיהוּדָה. כְּגוֹן צְנָ֥ן וַֽחֲדָשָׁ֖ה וּמִגְדַּל גָּֽד׃ שֶׁיֶשׁ בָּהּ חֲמִשָּׁה דִּיוּרִין. אֲפִילוּ אֲנָשִׁים נָשִׁים וָטָף. אַסִּי אָמַר. וּבִלְבַד יִשְׂרָאֵל. רִבִּי בָּא בַּר מָמָל שִׁמְעוֹן בַּר חִייָה בְשֵׁם רַב. בִּפְתוּחִין לְתוֹכָהּ. אָמַר רִבִּי מָנָא. מִכֵּיוָן שֶׁהֵן פְּתוּחִין לְתוֹכָהּ נַעֲשׂוּ כוּלָּן רְשׁוּת אַחַת.
Traduction
A moins d’exclure autant d’habitants que le comporte la ville neuve'', est-il dit. De même, outre la ville de Hadassa, les localités de Canan et de Migdal-Gad (124)On ne retrouve pas ailleurs ces noms, c'est peut être: El-Medjdel (la tour de Gad). ont 50 habitations, en y comprenant, avec les hommes, les femmes et les enfants. Toutefois, dit Assé, il faut qu’elles soient toutes à des Israélites, non à des païens. – R. Aba b. Mamal, ou R. Simon b. Hiya au nom de Rav, explique que l’avis de R. Simon dans la Mishna, qu’il suffit de 3 cours à 2 maisons de chaume, se rapporte au cas où celles-ci ouvrent sur les cours. Mais objecta R. Mena, si les maisons sont ouvertes sur les cours, elles ne forment qu’une seule propriété, et l’excédant ne servirait à rien (elles devront donc être isolées).
Pnei Moshe non traduit
אא''כ עשה חוצה וכו'. וקאמר כגון עיר צנן וחדשה קראו אותה או מגדל גד שיש בה חמשים דיורין כצ''ל שכך הוא לר' יהודה:
אפי' אנשים ונשים וטף. כלומר אפילו אין הדיורין כולם אנשים אלא שהנשים והטף משלימין אותן:
ובלבד ישראל. דדירת נכרים לאו שמה דירה:
בפתוחין לתוכה. אותה השיור שחוצה לה צריך שיהו הדיורין פתוחין לתוך העיר. והקשה ר' מנא דאי הכי הרי מכיון שהן פתוחין לתוכה נעשו כולן רשות אחת וא''כ מאי קמ''ל פשיטא דהוי שיור אלא אע''פ שאין פתוחין לתוכה אלא אחורי הבתים הן לעיר עושין אותה שיור:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source